מזל טוב! אימצתם גור כלבים חדש? קבלו מדריך מקוצר לכל מה שחשוב לדעת על הטיפול בגורי כלבים
באיזה גיל כדאי לאמץ גור כלבים?
כדאי לאמץ גור כלבים החל מגיל 8 שבועות. בהנחה שנמצא עם אמו ואחיו עד גיל זה, הוא מקבל את התזונה הטובה ביותר, פחות חשוף למחלות, עובר חשיפה נכונה ולומד יחסי חברות מהאינטרקציה עם אחיו.
מה הם החיסונים והטיפולים המונעים המומלצים לגורי כלבים?
פרוטוקול החיסונים המובא כאן הוא המקובל במרפאת וט הנשיא, ומבוסס על המלצות של איגוד הרופאים הווטרינריים בארה"ב.
ישנם פרוטוקולים נוספים העומדים בסטנדרט, אך אין פרוטוקול אחד מחייב ולכן יכולה להיות שונות ממרפאה למרפאה.
חיסון משושה: 3 פעמים בהפרש של 4 שבועות - בגיל 6, 10 ו 14 שבועות, ולאחר מכן פעם בשנה. כלומר רצוי שכאשר מאמצים את הגור הוא יהיה כבר אחרי חיסון משושה ראשון.
כלבת: לראשונה בגיל 12 שבועות, יחד עם החדרת שבב ואז כל שנה.
תילוע: החל מהבדיקה ראשונה, כל שבועיים למשך 3 פעמים בגורים ולאחר מכן פעם בחצי שנה.
תולעת הפארק: פעם ב-3 חודשים.
טיפול מונע כנגד פרעושים וקרציות: החל מהביקור הראשון בהתאם לגיל ומשקל.
שיבוב אלקטרוני
שיבוב אלקטרוני הוא חובה וצריך אותו בכדי לקבל רישיון להחזקת כלב. השבב מוחדר בעזרת מחט עבה יחסית בין השכמות של הכלב.
השבב הוא בגודל של גרגר אורז והוא נשאר תחת עורו של הכלב לכל ימי חייו.
יש לבצע את השיבוב ביחד עם מתן חיסון הכלבת הראשון, וכך ניתן לדווח על החיסון ועל השבב והבעליות על הכלב לרשויות.
בעזרת קורא שבבים ניתן לקרוא את המספר של השבב. מספר השבב הוא מעין מספר זהות של הכלב.
במידה והכלב אבד, ניתן לחפש את מספר השבב במאגר הארצי כדי לאתר את שם הבעלים של הכלב, כתובתם, מספר הטלפון שלהם ואת סטטוס חיסון הכלבת של הכלב.
השבב אינו "GPS" ולא ניתן לאתר את הכלב בעזרתו!
מפני אלו מחלות מקנה החיסון המשושה הגנה?
- פרוו - וירוס מדבק מאוד, הפוגע בעיקר בגורים, גורם לשלשולים דמיים הקאות ודיכוי מערכת החיסון, ואף יכול להסתיים במוות.
- דיסטמפר/כלבלבת - וירוס מדבק, הפוגע גם כן בעיקר בגורים, תוקף את מערכת הנשימה, מערכת העיכול ואפילו את מערכת העצבים, וגם הוא יכול לגרום למוות.
- CAV-2 – אדנווירוס – הגנה כנגד דלקת כבד נגיפית (מחלה יחסית נדירה היום בזכות החיסונים) וגם כנגד זן אדנווירוס שקשור בשעלת.
- PI – פארא-אינפלואנזה- חלק מקומפלקס השעלת.
- לפטוספירה מזן איקטרוהמורג'יקה
- לפטוספירה מזן קניקולה
* לפטוספירה – או בעברית "עכברת" היא מחלה זואונוטית- כלומר מחלה שמדבקת מבעלי חיים לבני אדם.
שאלת השאלות- האם ניתן להוציא גור לא מחוסן לטיולים?
גור קטן ולא מחוסן הוא מאוד רגיש וכפי שפורט ישנן הרבה מחלות מסכנות חיים ומדבקות שיכולות לפגוע בו.
בעבר ההמלצה הרווחת בין הווטרינרים הייתה לא לאפשר לגור לא מחוסן לצאת החוצה כלל עד שבועיים אחרי החיסון השלישי (בגיל 16 שבועות!) אך היום ההסכמה הרווחת בקרב רוב הווטרינרים היא שיש חשיבות עליונה לחשיפה מוקדמת לסביבה.
גיל חודשיים הוא הגיל המתאים ביותר ללמד את הכלב לעשות צרכים בחוץ, להסתובב עם רצועה ורתמה/קולר, ללמוד להסתדר עם בעלי חיים אחרים.
לכן ההמלצה היא לצאת עם הגור בסביבה הקרובה לבית, להרגיל אותו לרצועה, רתמה, קולר, עשיית צרכים בחוץ.
יחד עם זאת, יש לנקוט משנה זהירות כאשר מטיילים עם גור לא מחוסן - לא לתת לו להתקרב לכלבים זרים שאינכם יודעים אם הם מחוסנים ובריאים, לא לטייל עמו על חול, אדמה או חצץ אלא על אספלט או רצפה בכדי שניתן יהיה לראות לראות שאין שאריות של צואה על הקרקע.
בנוסף, מומלץ להפגיש עם כלבים בוגרים, מחוסנים, בריאים וידידותיים – על מנת שיפתח יחסי סוציאליזציה ותקשורת טובה עם כלבים אחרים.
ניתן גם לעשות עם הגור טיול "על הידיים" שישמע ויראה קולות "מפחידים".
זה אמנם אינו בטוח ב100% מבחינה רפואית וזה שהאספלט נראה נקי לא אומר שאין עליו וירוסים שעלולים להדביק את הכלב אבל החשיפה הזו היא קריטית להתנהגות הכלב, מפני שכלבים שלא עברו חשיפה נכונה בגיל הנכון, עלולים לסבול מחרדות, פחדים מרעשים, ותוקפנות כלפי כלבים אחרים או אנשים זרים.
ומה לגבי התנהגות וחינוך?
באופן כללי, ההמלצה היא לא לאפשר לגור לעשות דברים שלא היינו רוצים שיעשה כבוגר כגון נשיכות, וקפיצות, גם אם כעת זה חמוד ונראה כחלק ממשחק.
מומלץ מאוד להקנות פקודות משמעת בסיסיות, על מנת לבנות תקשורת טובה בין הבעלים והכלב, ולשם כך רצוי להיעזר במאלף.
חינוך למתן צרכים בחוץ נעשה בעזרת טיולים מרובים, חיזוקים חיוביים כשהגור נותן שתן וצואה בחוץ ונזיפה כאשר "נתפס על חם".
מה כדאי לתת לגור לאכול?
מזון יבש לגורים מגודל מתאים. הכמות אמורה להיות רשומה על השק לפי גיל /משקל והיא כמות יומית אותה רצוי לחלק ל 4 ארוחות עד גיל 3 חודשים, 3 ארוחות עד גיל חצי שנה ו-2 ארוחות החל מגיל חצי שנה.
ישנם המון מזונות בשוק, חלקם טובים יותר, חלקם מעט פחות. ההנחיות שלנו הם לוודא שהמזון הוא "מאוזן ומלא" ומחברה ידועה ומוכרת בשוק ושמפעליה עוברים תהליכי בקרה הדוקים.
יש לוודא שיש תווית בעברית (אוכל בלי תווית בעברית לא עבר תהליך בקרה בכניסה לארץ).
לוודא שהמזון עומד בתקן AAFCO. מה שהכי חשוב זה לוודא שהאוכל "עובד טוב" עם הכלב , כלומר, שהוא אוכל אותו בתאבון, שהצרכים שלו תקינים ושהפרווה שלו בריאה.
לפעמים זה מצריך ניסוי וטעיה ומעבר בין מספר מזונות. בכל מקרה חשוב לבצע מעבר הדרגתי על ידי ערבוב המזון החדש בכמות הולכת ועולה.
ומה אסור לתת לכלבים לאכול?
- שוקולד- במיוחד שוקולד מריר מכיל חומרים שרעילים לכלבים ועלולים לגרום אפילו למוות. עוד על הרעלת שוקולד בכלבים.
- עצמות- עלולות להיתקע במערכת העיכול, לגרום לחסימות ושט או מעיים, ואף עלולות לגרום לקרע של מערכת העיכול.
- בצל ושום- עלולים לגרום לאנמיה בכלבים
- ענבים וצימוקים- עלולים לגרום לכשל כליות בכלבים.
- מזונות לא מבושלים (בשר נא)- דלקות וזיהומים במערכת העיכול- למשל סלמונלה.
סכנות נוספות:
- דברים שיכולים להיתקע במערכת העיכול- שקיות ניילון, חוטים, צעצועים מתפרקים- "גופים זרים".
- אכילת דשא- בניגוד לאגדה האורבנית כי אכילת דשא עוזרת לבעל החיים "לנקות" את מערכת העיכול, מדובר בהרגל שיש להימנע ממנו- הדשא עשוי להיות מרוסס ברעלים, עלולים להיות עליו שאריות צואה עם ביצי תולעים ובמיוחד ספירוצרקה לופי או בשמה הנפוץ – תולעת פארק, כמו כן הדשא יכול להכיל מלענים וקוצים שיכולים לפצוע את מערכת העיכול. אכילת דשא בכמות גדולה יכולה אף לגרום לחסימה במערכת העיכול.
- ציקס- דקל ננסי, פירותיו מתוקים, אך רעילים מאוד יכולים לגרום לכשל כבד ומוות.
- תרופות הומניות- תרופות של הבעלים עלולות לפגוע בכלבים וחתולים, הסכנה מתרופות היא גם בגלל שכלבים וחתולים שוקלים משמעותית פחות מאיתנו וגם בגלל שיש הבדל במטבוליזם של תרופות רבות (למשל: אקמול, וסדורל- עלולים להרוג חתול אחרי מתן מנה אחת ).
סירוסים ועיקורים
מתי?
בדרך כלל ההמלצה היא בגיל חצי שנה, בנקבות עדיף לפני ייחום ראשון. בכלבים מגזעים גדולים וענקיים אנו ממליצים להמתין עם העיקור והסירוס עד לסיום הגדילה, בד"כ עד גיל שנה וחצי.
למה? בראש ובראשונה למנוע המלטה- יש המון כלבים וחתולים ללא בית, בואו ננסה לא לתרום לבעיה.
סיבות התנהגותיות:
- כלבים לא מסורסים יכולים להראות התנהגות אגרסיבית הקשורה להורמוני המין (לא תמיד סירוס פותר בעיה זו ויש לשלב טיפול התנהגותי).
סיבות רפואיות:
- על פי מחקרים רבים, עיקור בגיל צעיר מפחית מאוד את הסיכון להתפתחות גידולי עטין, ומונע גידולי רחם, שחלות, ודלקת רחם (מצב מסכן חיים ונפוץ).
- בזכרים השפעת הטסטוסטרון מעלה מאוד את הסיכון לבעיות בגיל מבוגר – כגון הרניה פרינאלית, דלקות וגידולי פרוסטטה.